איך נקבע שיתוף פעולה בין ההורים כאשר הם מצויים בסכסוך?

כאשר ההורים מצויים בסכסוך גירושין, ברור כי התקשורת אינה טובה, המבחן שנקבע בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה הינו לפי התקשורת ההורית בתקופות שקדמו לקונפליקט לשם איתור פוטנציאל לשיתוף פעולה הורי לאחר סיום ההליך המשפטי.

בנוסף, לאור אופיה של תקופת הגירושין, יש לרכך את דרישת התקשורת האידיאלית בין ההורים לרמה של תקשורת פונקציונלית.

נהוג לחלק את שיתוף הפעולה והתקשורת לשני רכיבים מרכזיים:

א.     רכיב פעיל (אקטיבי) של שיתוף פעולה, החלפת מסרים (גם אם מדובר בדוא"ל או מסרונים), גילוי גמישות בכל הנוגע לטיפול בקטינים, שינוי חלוקת זמן הורי במידת הצורך, יידוע הדדי אודות הקטינים וכיו"ב;

ב.     רכיב סביל (פאסיבי) של הימנעות מיצירת מתחים, הימנעות מחשיפת הקטינים לקונפליקט הזוגי, הימנעות מניהול ויכוחים בין ההורים בנוכחות הקטינים.

בכל מקרה ומקרה, המשקל שיינתן לכל אחד מהרכיבים ישתנה על פי הנסיבות, על פי אופיים של ההורים ושל הילדים ועל פי מידת הצלחת הסדר המשמורת המשותפת הלכה למעשה.

ככל שמתקיים הרכיב הסביל – אי חשיפת הקטינים לקונפליקט בין ההורים וקיים גרעין של תקשורת המאפשרת תפקוד הורי משותף סביר, ככל הנראה תינתן משמורת משותפת.

לצד המשמורת עומד מושג נוסף זמני שהות (בעבר נקרא אחזקת ילדים).