בעבר הלא רחוק היה נהוג כי אין חובה לכפות על האב להיפגש עם הילדים ולא ניתן לכפות עליו. הדבר היה מאוד מתסכל, שכן נוצרו מצבים אבוסרדים בהם האישה ויתרה על המזונות באופן ניכר כדי לזכות ב"משמורת" על הילדים ואז האב היה ניפגש עימם לשעות בודדות.
לצערי, גם כיום בתי המשפט כאשר מנסים להביא את הצדדים לידי הסכמות אינם לוחצים על האבות ביתר שאת על זמני שהות נרחבים. במיוחד כאשר האב טוען את הטענה אני לא יכול זה יפגע לי בעבודה. אני נוכחת כל פעם מחדש איך השופטים ממש מבקשים מן האבות שיתנו לילדיהם יותר. ברמה שאב אומר שמוכן לתת רק שעתיים באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני. או כאשר יש קושי בעניין חגים וחופשות.
מחד האבות מאוד מתעקשים להיות עם הילדים בחגים ומנגד אינם יכולים ו/או רוצים להיות עימם בחופשות בית הספר. (חשו בלציין כי לעיתים זה גם קורה הפוך).
במהלך השנים ובהכרה בטובת הילד ובשימת הילד במרכז בתי המשפט לענייני משפחה מגיעים למסקנה כי מתוך טובת הילד והקשר החשוב שלו עם שני הוריו.
לכן במגמת השינוי, בתי המשפט לענייני משפחה, על אף שאין חוק כזה, הגיעו לכלל מסקנה כי ניתן לחייב את ההורה המסרב לקיים זמני שהות לעשות כן מתוך טובת הילד וחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. מנגד כדי לא להגיע למצב לפיו ההורה מקיים זמני שהות עם ילדו מתוך חשש ל"קנס" הרבה פעמים מנמקים זאת בתי המשפט בנטל הגדול יותר שרובץ על האם בשל אי קיום זמני השהות או צמצומם.
נקבע כי הטלת סנקציות על הורה שאינו משמורן, שאינו מקיים זמני שהות, במקרים מסוימים הנה ראויה, שלא לומר הכרחית. כך נקבע כי יש להרחיב את הסנקציות שניתן להטיל נגד ההורה שבוחר שלא לקיים את החלטות בית המשפט ולטרפד את הסדרי הראייה. לשם כך. לדוגמא ניתן לשלול מהורה כזה את רישיון הנהיגה, לעכב את יציאתו מן הארץ, להגביל את אפשרותו להשתמש בכרטיסי אשראי וכו'. בפסיקה נקבע כי מדובר ברשימה פתוחה שעל בית המשפט ליצוק לתוכה תוכן בהתאם לנסיבות המקרה.
בין אם מכוח הסכם או הסכמה במהלך דיון חשוב לבחור זמני שהות שניתן לעמוד בהם. הורה שלא יעמוד בזמני השהות ויצמצמם למעשה ניתן יהא להגדיל מזונות או מתן סנקציה.
רוצים לקבל עוד מידע?
מוזמנים לפנות אל – צרו עימי קשר:
עו"ד רותם גליקסברג
טלפון: 077-5340012